לשמוע ולא להגיב

כיצד לא להגיב למשמע דבר
אין זה אומר להפוך לאפטי
אלא ממוקד מטרה

סוגיא שהולכת עימי לאורך זמן התעצמה מאוד בזמן הקורס, 

אשתי טוענת שיש מצב שאני סובל מבעיות קשב וריכוז, אני לא מסוגל לנקות רעשי רקע.
כל רעש צדדי מסיט את הריכוז שלי, את המיקוד ממה שאני עוסק בו באותו הרגע.
הבעיה הזאת גורמת לי לסכסוכים רבים עם חברי לקורס, כל שאלה/הערה/או מילה (שלשיטתי אינה במקום) שמישו זורק מקפיצה אותי במקרה הטוב ואת לשוני במקרה הרע.

אני נוהג ברכבי ויש לי דיבורית blue tooth שמותקנת על המגן שמש מולי לדיבורית יש נורית שמהבהבת וכל הנסיעה זה מסיח את דעתי. (מה גם שכשאני נוהג אני מעדיף לנהוג עם חלונות סגורים כי יש רעש מבחוץ, הדגל שתלוי על החלון במכונית מטריד אותי)

וכמובן אי היכולת להתעלם מרעשים/שירים/ניגון בחלילית/ריקוד עם מטפחת של רקדנית בטן/משחקים עם רעשים-קולות של ילדי היקרים
אולי אני פשוט חסר סבלנות וזהו?
האם עלי ללכת כמו סוס שעינו מכוסות והוא הוא רק ישר?
האם עלי להיות כמו שלושת הקופים - לא להגיב לנצור הכל פנימה?

חבר נתן לי עצה הוא אמר שיש שיטה לצלוח את קורס קצינים בצה"ל קוראים לזה לצלול להיכנס מתחת למים להוציא שנורקל מעל למים ולתת לקורס לעבור מעליך
זאת אולי שיטה טובה קורס  אבל לא כדרך חיים.

כרגע אני מנסה לפעול בשיטת ה"לצלול" ומצליח חלקית במשימה
מול עייני עומדת הדרכתו של מורי ורבי הרב קוק
לשם אני שואף

הצדיקים הטהורים
אינם קובלים על הרשעה אלא מוסיפים צדק,
אינם קובלים על הכפירה אלא מוסיפים אמונה,
אינם קובלים על הבערות אלא מוסיפים חוכמה.
                                                                      (הרב קוק ערפילי טוהר)

שוטר כותב שירה - הטובים לקצה

בתוך ים של חוקים -
פרטי פרטים
כיצד יפעל השוטר -
כל הדבר הזה אותי קובר
נפשי צועקת כמהה -
לנגיעה, למנגינה
אני הקפטן מפליג עלי מרחב -
והנה סגור מאחורי שורות שורות של כתב
למען שירות המלכה -
למזח ספינתי נקשרה
במו ידי את העוגן הטלתי -
למען האחר עצמי עצרתי

רוצה רגע של שקט של מנוחה
גם בביתי המלאכה רבה

את שירתו של השוטר רוצה אני לכתוב
למען לכל אשר במולדתי חי יהיה הטוב

הרב קוק כותב על אנשי הקצה

(עין אי"ה ברכות ב, עמ' 390): "כשם שבקיבוץ הנצרך ליישובו של עולם, התכלית של ההנהגה הקיבוצית היא שיחיו בני אדם יושבי הארץ חיים ממוצעים מסודרים. אמנם כדי שהכלל יגיע לחיים אמצעיים, צריכים אנשים יחידים, עומדים על משמרת עבודת הכלל, להתנדב בעבודה רבה יוצאת חוץ לגבול האמצעי, כעבודת אנשי החיל (הצבא) שלפעמים ינדדו שינה מעיניהם ויעמדו הכן על המשמר שעות רבות יותר מהערך הראוי לחיים ממוצעים. והם מקבלים באהבה את העול הזה, אם בעלי נפש הם ושמחים בעבודתם, באשר יודעים הם, כי רק בהתנדבם הם להעמיד את מצב חייהם במצב יוצא מגבול הסבל הממוצע, יצלחו את בני אומתם בחיים הממוצעים... אם אנשי החייל ישובו להיות מתנהגים בחייהם בגבול הממוצע אז תהיה המדינה אבודה ולא תשיג גם אורחות חיים ממוצעים, כי חמס ושוד יתרבה בה וידי צריה תשיג להדפה ולכלותה מעל פני האדמה"

[ ומי שרוצה להרחיב הרב ערן טמיר על הטובים לקצה
http://www.meirtv.co.il/site/article/?id=196  ]
[והנה הפיסקה במלואה -אבל זה כבר לפתוח פתח ודיון על לימוד תורה זה בפעם אחרת
http://he.wikisource.org/wiki/%D7%A2%D7%99%D7%9F_%D7%90%D7%99%D7%94_%D7%A2%D7%9C_%D7%91%D7%A8%D7%9B%D7%95%D7%AA_%D7%98_%D7%A9%D7%9E%D7%91 ]

לחשוף או לא לחשוף זאת השאלה

כשאני מגיע לאזורי הנגיעה האישית של נקודת העומק.
צריך להרים שלט אזהרה לעצמי - "זהירות התלהבות יתר"
עצור בעצמך, אל תשיל את כל המגנים.
אל תחשוב שהם בך נוגעים
שהם באמת מבינים
שאוזנם קרויה להקשבה
שהם בראש שלך

מילים אלו נכתבו מאחר שניכוותי כבר כמה פעמים בדבר.

ועל כן באה ההתלבטות בין הרצון לשתף לחשוף את העולם הפנימי שלי לבין השאלה עד כמה רחוק/עמוק עלי לחשוף, עד כמה המאזין באמת רוצה להקשיב? עד כמה הוא פתוח לצלול לעומק חוויותי/מחשבות?

עד כמה יש לפתוח את שערי החומה שבניתי סביבי?

They've got a wall in China

It's a thousand miles long

To keep out the foreigners

They made it strong

I've got a wall around me

You can't even see

It took a little time

To get to me

(Pual Simon, Something So Right) 

https://www.youtube.com/watch?v=mQqAKAAkufE&feature=youtube_gdata_player
You've got the cool water
When the fever runs high
You've got the look of lovelight
in your eyes
And I was in crazy motion
Til you calmed me down
It took a little time
But you calmed me down

When something goes wrong
I'm the first to admit it
I'm the first to admit it
But the last one to know
when something goes right
Well it's likely to lose me
It's apt to confuse me
It's such an unusual sight
I can't get used to something so right
Something so right

They've got a wall in China
It's a thousand miles long
To keep out the foreigners
They made it strong
I've got a wall around me
You can't even see
It took a little time
To get to me

Chorus

Some people never say the words
I love you
It's not their style
to be so bold
Some people never say those words
I love you
But like a child they're longing
to be told

Chorus

עובר לעשייתן

"..וכאשר תקום מן הספר תחפש באשר למדת אם יש בו דבר אשר תוכל לקיימו.."
 "ועובר לעשיתן" שתי נקודות מבט בלימוד התורה:
- אחת שינון
- שתיים הטמעה ויישום.
מי זה זמן מה ועכשיו כשאני במסלול חיי החדש אף יותר מטריד אותי נושא לימוד התורה שלי.
 מה שווה הלימוד שלי?
האם אני משתנה בעקבות זה שאני לומד? האם אני נעשה אדם יותר טוב? האם משתפרות הליכותי? האם אני זוכר משהו מכל הדפים ע"ג דפים שראו עייני?
ומה המדד לכל זה?
כרגע יש לי 2 דגשים: שינון ולקיחת צעדים מעשיים מהלימוד.
כחלק מהשינון ולקיחת צעדים מעשיים אני רושם לעצמי בפנקס קטן נקודות מהלימוד כך שני יכול לעבור על אותם נקודות ולרענן את זיכרוני.
מה שיוצר תופעת לוואי חמורה - בעת הלימוד אני מתרכז בחיפוש הנקודה אותה אני ארצה לרשום במקום להתרכז בלימוד עצמו/כולו (זה בדומה למה שקורה לי כשאני קורה שירה במקום להלך עם המילים אני מחפש את השורה התחתונה)

על החזרה בלימוד הראי"ה והרצי"המרן הרב קוק כותב לאחיו ('אגרות הראיה' ח"א עמ' ט): "מאד נבהלתי ממה שראיתי שהנך חוזר רק שלש פעמים על תלמודך. דע לך אחי יקירי, כי הנני יודע ועד על פי הנסיון כי אי-אפשר כלל לזכות בחזרה של ג' פעמים, ואבקשך מאד אחי יקירי להרגיל עצמך לחזור לכל הפחות עשר פעמים כל פרק קודם שתתחיל פרק אחר. כי אין תועלת כלל בלימוד שנשכח מיד אחר הלימוד". שאלו את רבנו הרב צבי יהודה כמה פעמים הוא חוזר על לימודו, ואמר בתמימות: "מאה ואחד פעמים, כמו שכתוב בגמרא" (עיין חגיגה ט, ב).



מה דעתכם?
כיצד מפנימים ומיישמים לימוד למעשה?
כיצד להיתרכז בלימוד בשעת הלימוד ולדלות את המסקנה רק לאחר גמר הלימוד?
איך חוזרים על הלימוד 10 פעמים!! או לפחות נתחיל בג', יש יצר הרע גדול להתקדם בלימוד ולא לחזור ולעבור שוב ושוב?

רגע לפני השינה חושב על אחרים

רגע לפני שאני עוצם את עייני,
שוכב לצד אשתי
אני חושב על אלה שישנים לבד יחידי
שאין מי שיהיה שם כשהם מתעוררים
אין מי שיחלוק את השמחות והקשיים

נושא תפילה קצרה בליבי למענם
שימצאו במהרה את הדרך לבנות ביתם

מודה להשם על שאך במעט לבד הייתי
ומודה על כל הטוב אליו זכיתי

"מודה אני לפניך מלך חי וקיים על כל הטוב שנתת לעבדך"



מודה אני / מאיר אריאל 
מודה אני 
לפניך ולך 
על כל החסד והאמת והטובה והרעה והטובה 
שעשית עמדי 
ועם ביתי 
ועם קרובי וידידי ועם בני עמי 
ועם ארצי, ועם כל העולם והאדם 
אשר בראת. 

בלאט, חרש חרש 
אט אט, טופפות 
עתידות עתידות לקראתנו, 
ואת מחייכת אלי מתוך השינה. 
יהיה לנו טוב, טוב מטוב, טוב מאוד, 
זה מתחיל כבר בבוקר בבוקר 
את צוחקת אלי 
מתוך מתוך השינה.