(יש להתרחק מ) שבילים על סף מדרון

בס"ד

שוב על פרשת דרכים
פרש בודד
יחד עם פרשת השבוע
מה לי ולך?
מה אורמת את ומה קורא אני בך?

מביט בשלטי הצומת, האפנה מערבה או דרומה?
סוסי כחוש מאורכה של הדרך העולה
אבק הדרכים דבק בשערי, בעפעפיי ובליבי
כוחות רבים אספתי במסע, במעלה ההר גדלתי והוספתי כהנה וכהנה
וכבר עלתה בליבי המשחשבה
שהדרך הלאה ישרה ופניות אין בה
ומה רבה לאכזבתי ופליאתי
לא כך הן פני הדברים

מתקרב לשבילים על סף מדרון
אוי כמה שהשתדלתי לרחוק מהם
חמקתי, דחקתי, חשקתי את שיניי
אך הגעתי הנה וכבר שומעות אוזני
אבני חצץ מתגלגלות במורד התלול

סדקים נפרצים בחומה הבצורה
גלים מכים מאיימים לשברה
חומה בצורה בניתי לי
לרחוק מאותו העצב הנורא

כמו תנין פוער את פיו אותו מדרוןלתפוס טורפו הנופל לנהר באין אונים
אך אני ממהר אולי אוכל להתרחק בטרם אמעד
מבקש עזרה מחבר, ותפילה לאלוהים

שני נושאים על השולחן:
1. פרשת דרכים, עלי לבחור באיו דרך לילך
2. המאבק בעצבות, חפץ שלא להיות שם שוב במקום החשוך ההוא.

זיכרון

והיה ואביט בזמן לאחור

לא אצליח את הדלת לסגור
בפני כאבי הגדילה החומקים
מבעד לחרך הזיכרונות הישנים

על כן נמנע אני מלהביט על התמונות
מלקבל דקירות
כמה דם יזע ודמעות
כמה חלומות
ועל אף שהיה ועבר
כמה הרפתקאות עברתי בחיי
ועל על פי שגדלתי ונבניתי בזכותם
עדיין את הכאבים אני נושא איתם
איך זה ייתכן עדיין חש אני בבשרי
את הכאב, העלבון, האכזבה שהיו בתוכי

רוצה לשלים להתפייס לא להביט לאחור בעצב

בימים אלה שעושים חשבון נפש, שאוחזים בזכוכית מגדלת ובודקים עצמינו,
חשוב שלא ליפול מהבדיקה המדוקדקת, שלא להידרדר מטה עם הצדדים השליליים/בלתי מכוונים נכונה.
הרב קוק מדבר על זה רבות בסיפרו אורות התשובה.
מזה כמה שנים שאינני יכול להביט לאחור בהסכמה ובהשלמה.

כיצד אני משלים עם עצמי עם החסרונות שהיו בי, עם הטעיות שעשיתי בעבר הרחוק ועדיין לא נחה דעתי כשזיכרנן עולה לפני?
איך זה ייתכן עדיין אני חש בבשרי את הכאב העלבון או האכזבה שהיו אז?

למה להקשיב בשעת עצבות?

עלים נושרים על העשב

מפוזרים בשלל צבעים

עונת יובש לבנה

האם זו אותה העונה

גם אצלנו

עלים נושרים על עשב

מפוזרים בשלל צבעים

מזכירים את שערה

עלים יפיפיים

מפוזרים באדמה






גם בליבנו

השיר הזה נכתב בזמן שהיייתה נפשי כאובה ,

בשנות נעורי כשהייתי נתון במצבי רוח ירודים וכשרוחי היתה שפלה הייתי מרבה להסתגר בחדרי ולהאזין למוזיקה שהייתה לקוחת את נפשי מטה מטה לתהומות
כמו פינקפלוייד ו I'm a rock  של פול.
אחר בשנותי בישיבה הבנתי שזה לא בריא לי לשמוע את הדברים הללו כשאניבמצב רעוע, אפסנתי את פינקפלויד את המכשפות וכמה שירים של פול בארון,
באותה עת חבר (ברק שפר) הביא לי קלטת אמר לי בוא תקשיב, היה זה קלטת של אריה נפתלי "שירי אמונה ואהבה" מאז בכל פעם שהייתי זקוק להקשיב לאיזה מוסיקה בשעת משבר הייתי מכניס את הקלטת  (שמורה אצלי עד היום לא שיש לי איך לשמוע את זה). - תודה ברק!
היום בשעת משבר אמרתי אולי נחפש שוב את נפתלי ב- youtube כי עד היום לא מצאתי אף שיר שלו, ופתאום מסתבר שהייתה הופעה לא מזמן – אורו עייני.

למה אתם מקשיבים כשנפשכם מדממת?
האם אתם מקשיבים למוזיקה המורידה אתכם מטה כשאתם בעצבות?
או שמה למשהוא מעודד? (כמו יש לי סיכוי של אביתר בנאי)

אינפלציה של מילים?

חש בקרבי אינפלציה של מילים
מביט כמו גשר על פני מים רבים
עולם מלא שורות דיבורים מילמולים
מה מיותר בניהם ומה הוא מחכים
כמו סופרמן המקשיב לכל שיחות העולם
פונה לעזרה לכל אלה שבהמולה נעלם קולם
מה לקרוא הישר מתוך האותיות?
ומה לדלות מבין השורות?

עולם מלא שורות של מילים
כמה מכל אלה נהפכו למעשים?

חיבה יש בי למשמעות הניתנת במילים
חיבה יש בי לחרוז בהם חרוזים
להצליח למקד הרגשה
להטמיע אותה בשורה כתובה
לחזור ולקרוא לאחר זמן מה
לנצור את הרגע המופלא

אינפלציה של מילים
אני כמו אחרים

להשאיר סימן לכתוב עוד אות

אומר לעצמי רוצה להתראות

אף אם במלל אני טובע

לא נשלט זה בי נובע

 

האם אתם לא מסתחררים מכל המלל שבאוויר?

 

 

אהוד בנאי היטב לתאר את  הקולות העולים מהעולם
וחיבר את זה לפסוקים:
ירעם הים ומלואו, תבל ויושבי בה
נהרות ימחאו כף, יחד הרים ירננו
תיכון תבל בל תימוט, ידין עמים במישרים
ישמחו השמיים ותגל הארץ

קדושה

 רחובה של עיר
יוצא לחרובה של עיר
נכנס לשדה הקרב
משפיל עייני, מסיט את מבטי
מחשבה עוברת האם זה באמת אסור
חלף כל כך הרבה זמן
אני כבר בתוך העולם

אוחז בציציותי מחמש עצמי, מעלה מגנים
בכל סימטה יתקפו אותך
מחשבה עוברת האם זה באמת אסור
כשכל כך הרבה התירו לעצמן
מה עובר להם בראש?
מדוע עושות הן עוול לעצמן?
יוצאות לרחוב מביאות רק את גופן,
נעשה להן כהיתר
מחשבות עוברות האם זה באמת אסור
זוכר שבבים של מאבקים
מאז
מהחממה
פעם הייתי מקושר, מה נשאר מההשקייה?
תפלת הדרך
אוחז בציציות
נופל וקם

 

צומי או בקשת יחס לגיטימית

חשבתי שהיצירתיות שבי גוועה,
והנה היא שוב פורחת
שוב עולים בי הרעיונות

שירים ואיורים,

האם הם טובים?

טובים  זה משהוא סובייקטיבי,

זה בעייני המתבונן

שאלתי לעצמי היא:

האם יש לי ביטחון עצמי,האם אני אוהב את מוטי?

והיצריה מחייה אותי, ממלאת אותי חיות

כאשר אני מפרסם הגיגים או איורים בפייסבוק או בלוג שלי - בעצם אני מחפש את תשומת ליבכם,
האם זה אומר שאין אני יודע להתמלאות   מעצמי? האין לאישיותי חוזק פנימי המאפשר לה לפעול לדה באמונתה ובדרך חייה?
החייב אני להתמלאות מהסביבה?

שאלה זאת מלווה אותי מומטרידה את מנוחתי עת אשר התחלתי לכתוב שירים, ולצייר.
מאבק נתש בתוכי בין הצדדים,
מחד רוצה תגובה מראה לתחושותי לסערות ליבי
מאידך בכל פעם שנחשף, מתחרט מרגיש חלש כמו ילד קטן על גבול הפטטי.

התשובה שאני נותן לעצמי:
כמו כל דבר ביהדות, התשובה היא עבודת המידות או במילים  אחרות שאלת המינון  המקום והמשקל שניתן לדבר.
שאלת השאלו היא כיצד לומדים מה המידה הנכונה - שאלת חיי.

לחוות את הזמנים הירהורים בעיקבות ספירת העומר ובכלל על הזמנים

לחוות את הזמנים
לבנות כלים שיכילו את האור
לבנות קומה – שתקבל את הקדושה
להתכונן לבוא היום שלא יחלוף כאילו לא היה
נכנס מאוזן אחת יוצא חיש מהר מן השנייה
לאחוז ברגע לצרוב אותו בנשמה
לחיות לתת נקודת אמת שתמלא השעה את ייעודה
לגלות שם ה' בתוכי
להשרות שכינה

חסידים הראשונים היו שוהים שעה אחת ומתפללים כדי שיכוונו את לבם למקום (ברכות ה, א)

זה מתחיל בשלושת התפילות ביום שמפגישות אותי בזמנים שונים ביום ומצבי נפש שונים (א)

ממשיך ביום השבת (ב)
ומתבטא בעוצמה בחגים (ג).

קודם לחג השבועות ישנו תהליך של ספירה 50 יום, לכל יום אמורים  מקובלים יש ספירה - יש עניין מיוחד משלו. עולים במעלות קומה אחר קומה עד שמגיעים למעלת קבלת התורה. 

בהיותי בישיבה חייתי את התהליך מתוך חממת התורה ומתוך חדווה והתלהבות לא הטריד אותי כל כך עניין חווית הזמנים.
אך משעזבתי את החממה ואני נאבק בשחיקה הרוחנית ביום-יום – כל זמן מהזמנים שמגיע מנסה אני להתכונן אליו (לפחות בתכנון להתכונן גם אם בפועל לעיתים קרובות – מבזבז את זמני מול המרקע) לבנות קומה רוחנית, כלים שיוכלו להכיל את האור את הקדושה שמביא אתו הזמן והמועד, כך שלאחר שהמועד חלף ארגיש שחווית משהוא, אפילו אם הוא אחד חלקי מאה מהפנטנציאל, ארגיש שעשיתי שינוי בתוכי התקדמתי בעבודת ה' שלי.

בתרבות של ריצה החדש/הדבר הכי הכי שבא בתור מבלי עצירה להתבוננות ושימת לב לרגע להווה, האם אתם מפתחים שיטות שונות לחוות את הזמן?

(א)   עין איה על ברכות ד ב : בשלושת התפילות ביום:   "אלו השלש לשונות, עמידה, שיחה, פגיעה, מכוונות הנה נגד שלשה ענינים חלוקים שבאים מתועלת התפילה בעבודת ד' יתברך". http://he.wikisource.org/wiki/%D7%A2%D7%99%D7%9F_%D7%90%D7%99%D7%94_%D7%A2%D7%9C_%D7%91%D7%A8%D7%9B%D7%95%D7%AA_%D7%93_%D7%91

(ב)    ממשיך ביום השבת:  מאמרי הראי"ה – השבת :ו"באמת הבט נא אל הפעולות שכל עדת ישראל כולה תפעל ביום השבת: התפלה, הקידוש, הסעודותמה רב כח השיווי הנפלא הזה להרשים אהבת משפחה בקרב העם הגדול הזה." http://he.wikisource.org/wiki/%D7%9E%D7%90%D7%9E%D7%A8%D7%99_%D7%94%D7%A8%D7%90%D7%99%D7%94_-_%D7%94%D7%A9%D7%91%D7%AA

(ג)      ומתבטא בעוצמה בחגים
מאמרי הראי"ה – תקופת השנה:" הננו חשים את החליפות של הזמנים על ידי הסימנים אשר נסתמנו בהם חלקי הזמן על פי הטבע ועל פי התורה. כשאנו עוברים מפרק לפרק בפרקי הזמן כמו משנה לשנה, אנו חשים בקרבנו תופעה של חידוש ; הלך חלק מהחיים שלנו ונעשה עבר מסויים, והננו מתעתדים לקבל חלק חדש של חיים בתור עתיד".
. http://he.wikisource.org/wiki/%D7%9E%D7%90%D7%9E%D7%A8%D7%99_%D7%94%D7%A8%D7%90%D7%99%D7%94_-_%D7%AA%D7%A7%D7%95%D7%A4%D7%AA_%D7%94%D7%A9%D7%A0%D7%94

..וקנה לך חבר

בשטף הימים כמיה למפגש
לשבת עם כוס קפה או בקבוק בירה לידך חבר
לשבת יחד, ולדבר ולדבר.
פעם עם זה ופעם עם אחר
כמה קשה ביום-יום לשמור על קשר

שלא יישארו (רק ) תמונות באלבום
שלא יהיו זיכרון מתמול שלשום
ונוספה למשוואה האישה – חצי מפגש איתה
חבר קשרתי אותך קשר של חיים
צללנו יחדיו לעומקי עומקים
את כל זה לא ניתן לזרוק
את כל זה לא ארצה למחוק

החיים חולפים, החש אתה כמותי
מבקש איתך שאפגוש גם אותי

old friend

אני זוכר את השנה אחרי התיכון שנפרדתי מכה מחברי הטובים והשיר  old friend ליווה אותי חזק מאוד

לא ידעתי איך להתמוד עם הפרידה מחברים שהיו כל כך חלק מחיי.
בחיי הנישואין יש השלמה רבה של אישיותי אך יש צד בי שאיננו מתמלא מהחצי השני שלי - אישתי וזקוק אני לחבר. הבעיה היא הקושי הגדול בשמירה על קשר עם חברים בלב ובנפש שהמרחק ואוטוסטרדת החיים מקשיים מאוד.

האם זה מטריד גם אתכם?

Old friends, old friends,
Sat on their park bench like bookends
A newspaper blown through the grass
Falls on the round toes
of the high shoes of the old friends

Old friends, winter companions, the old men
Lost in their overcoats, waiting for the sun
The sounds of the city sifting through trees
Settles like dust on the shoulders of the old friends.

Can you imagine us years from today,
Sharing a park bench quietly
How terribly strange to be seventy

Old friends, memory brushes the same years,
Silently sharing the same fears

Time it was and what a time it was,
A time of innocence, a time of confidences,
Long ago it must be,
I have a photograph,
Preserve your memories,
They’re all that’s left you...

Paul Simon

   קריאה ללא כיוון

כשאפליג עם ספינתי אכריז בקול גדול
"קפטן מוטי המשוגע לוטה בערפל"למי אכריז, למי אקרא?
אותה קריאה מהדהדת בחלל
אולי רק כשאחזור, ראוי לתואר – לא כעכשיו שהנני כלי ריק 
עמוס אוצרות מעמקי הים, מראשי הרים
האם יעיד עלי *תוכי יוסי בטרם ירד עפר?האם יקרא מחוץ לחלוני **התרנגול "ניצחון, ניצחון" ?או שמא אותיות כתובות על דף
מרחפות כמו פרפרים, ממלאות חלל בשלל עמקי תורה וחכמים.

כשאפליג עם ספינתי
והיום עוד יבוא שנשליך את הבקבוק אל עבר סיפונה
ילבש הקפטן גלימתו
שכן הולמת היא רק את קומתו
לאן תפליג ספינה כשהנווט מגרד בסנטרו
נבוך, סימני שאלה מנקרים במוחו

וצריך אני לסרטט את מפת הדרכים
אוחז בעט נושא תפילת עני ודל מעשים
תפילה יש לי ובטחון בבורא עולם

מבקש ממנו מצפן שיכוון מזרח צפון או מ-ים

איך מוצאים במה לעסוק בחיים?

*השיר על התוכי יוסי  אריק איינשטיין  מילים: אברהם חלפי לחן: מיקי גבריאלוב שיר שליווה אותי הרבה שנים, שיחה בין משורר לתוכי שלו

** ניצחון ניצחון קראית התרנגול מתוך ספרו של אביגדור דגן "בינת השיכוי" ספר שהשפיע עלי רבות רופא המדבר עם התרנגול שלו המלא אופטימיות חסרת מעצורים!

כשהייתי בתיכון הייתי מסתובב עם המשפט "קפטן מוטי המשוגע לוטה בערפל" שסימל בשבילי איזה ייחודיות שחפצתי ללכת בה, לא מזמן חבר ותיק הזכיר את המשפט והחלטתי – אולי לא בתבונה רבה לעורר אותו מחדש.

במהלך הכתבה ישבה לי בראש תמונה של קפטן עומד על סיפון ספינה וצופה לאופק, החלטתי לצרף איור לכתיבה, נהנתי מאוד מתהליך היצירה של האיור החל מחיפוש רפרנס (אין לי מושג איך לתרגם את זה) לספינות ישנות בדגש על הזוית שרציתי דרך הציור עצמו עד לצביעה שעשתי במקביל גם ידנית וגם ממוחשבת, אם יש משהוא שנותן לי DRIVE  דחיפה זה האיור והכתיבה! ממלא אותי מעסיק אותי מחכה מתי שוב אוכל לגשת לאיור, מביט בו שוב ושוב ורווה נחת ממעשי ידי.

להפוך נביא לחכם

עסקים פורחים באוויר
לא אוחזים בקרקע המציאות
מילים ועוד מילים
אותי  ממלאים

ברגשות עזים
אך לא במעשים
עסקים פורחים באויר

כנטף של נבואה
עוסקים ברוח הדברים
רחוק מהחכמה

היודעת לרדת לפרטים
והרי חכם עדיף מנביא

מי את הכסף מביא?
מי מכין תוכניות מסרטט שירטוטים
הופך הכל למעשים, מעשים.

בהכרעה בין נביא לחכם חז"ל נתנו העדפה ברורה לחכם ראו ערך בויקיפדיה http://he.wikipedia.org/wiki/%D7%97%D7%9B%D7%9D_%D7%A2%D7%93%D7%99%D7%A3_%D7%9E%D7%A0%D7%91%D7%99%D7%90 
הרב קוק במאמרו חכם עדיף מנביא, מסביר את הדבר במבט היסטוריוסופי, בכך שהנביאים עם כל הלהט הגדול והראיה הכללית שלהם, לא הצליחו לעקור מן השורש את עבודת האלילים ומעשי חמס ורצח, ולבצר את המוסריות בקרב העם, מה שחכמי המשנה והתלמוד הצליחו לעשות באמצעות "עבודה טכנוקרטית", בקביעת תקנות והלכות פרטניות, הרחבת לימוד התורה והעמדת תלמידים רבים.

הרב קוק עצמו היה גם וגם, מחד נשפו רצה מרחבי עולם ובפיו שירה אמרות אידאיות ניצוצי נבואה ומאידך הרב הראשי לישראל עוסק ופוסק בנושאים שעל הפרק ארץ ישראל, חקלאות, יחסי דתיים חילוניים ועוד.הרב קוק היינו הרמוניה מופלאה של שתי הקטבים שבין חכם ונביא - הוא המודל שלי.

כיצד מלמדים את הנביא לעבוד בכלים של החכם?

מדוע האנשים החושבים – מתגרשים?

מה יש לכל אלה שחיברו – שמתפרקים?
עמקי עומקים
עלים חומים
צלילים ורוח נושבת
כל עוצמות הנפש
היוותרו בדד
היעמדו לבד
מדוע מצאי חן – סר חינם?
למה דולי פנינים השליחו הפנינה?


מדוע באמת אותם גדולי נפש, שיודעים לחבר חיבורים בין נפשות, לא מצליחים להשאר מחוברים לבני זוגם?

מדרגות באמונה Take a walk on the wild side)   ) אדר תשע"ב          

       
לשמוט את הקרקע
ולבנות על בסיס מה שהיה
להעיז, לצאת מהקופסא
לצאת לדרך חדשה

לעבור שלב, לעבור דרגה

לחזק את הביטחון להוסיף אמונה

לגדול מעבודה מיראה

לעבודה מאהבה

לישועתך קיוותי ה'

בדרכי החדשה

אביתר בנאי / אב הרחמן

את רוב הדברים העברתי
נשאר רק עוד ארגז אחד
כדי להרים אותו
אני צריך עזרה
שמיימית

כמו אבן כבדה
מונחת על אוצר
כדי להזיז אותה
אשיר לה מנגינה שקטה
ואחכה

זה כמו לקפוץ מצוק
ולהתחיל לעוף
בכוח האמונה
לקחת נשימה גדולה
לרוץ

וליפול אל זרועותיו
המושטות
של אב הרחמן

ולדבר עם נמר
בדיבורים של היגיון
כדי לחלץ מפיו
ציפור קטנה, יונה תמה
אחות כלה

ולעשות שלום
ביני לבין עצמי
צריך הרבה חוצפה
ידיים, אמונה
עיניים לעצום

וליפול אל זרועותיו
המושטות
של אב הרחמן

את כל חיי אני שם במסלול בטוח, מתנהל בחיי / עובד את אלוקי מיראה בכדי לא להיפגע.

בתוך המסגרת אין מקום להתרחב, להרחיב את הכלים לעובדה גדולה – עבודה מאהבה משוחררת לעוף רחוק, לשבור את תקרת הזכוכית ולפרוץ קדימה כבר תקופה ארוכה -אולי כל חיי אני מתנהל בהגנה שומר בונקר לא יוצא להתקפה. 

ולאחר שמתבונן אני בשורות הכתובות/בדברים הכתובים
לא מצליח לעצור את המבט השלילי
יודע מתקדם אני
ואיני רוצה להיות כפוי טובה
כיצד מסתכלים מעל זה? כיצד מתקדמים?

אז אל תתנו לי דת כמו של פעם (הירהורים בעקבותיו השיר דת כמו של פעם של ירון בן-עמי)

אז אל תתנו לי דת כמו של פעם, דת כמו של פעם, זה לא מספיק טוב בשבילי
רק להיות עבד ונתין
העושה מצוות המפקד ולא מבין
ומקבל עלי את כל הדין

אז אל תתנו לי דת כמו של פעם, דת כמו של פעם, זה לא מספיק טוב בשבילי

גונב, פוגע ורוצח
מיד רץ אוחז בקרנות מזבח
אחרים במקום עצמו זובח
חש בעל הבית כשהוא אך אורח
במשפחה כל הזמן נובח
האישה בוכה רוצה היא לשוחח

אז אל תתנו לי דת כמו של פעם, דת כמו של פעם, זה לא מספיק טוב בשבילי

מנותק מארץ ועולם
מסוגר בארבע קירות אולם
בלי מלכות סמכות ועם
בודד נודד מושפל ותם

אז אל תתנו לי דת כמו של פעם, דת כמו של פעם, זה לא מספיק טוב בשבילי

כי דת היא לא דרכי
בעבר לא רוצה להיות תקוע
אלה רק עומד ניצב נטוע
מביט אל העתיד מפוקח מלא חזון
למהלך של עם שהולך להתפשט אל ההמון

אז תתנו לי לאום של  מוסר וקודש, מוסר וקודש, זה הכי טוב בשבילי
אז תתנו לקדש את המקום ואת החודש
רוצה להתחבר לעומק
שעל לחיי יעלה הסומק
שבליבי יואץ הדופק
כשאני בונה לי אופק
בתוכן ויעוד עוסק
לעולמות עליונים נוסק
מודד עוד מידה בנפשי
מוסיף עוד ליטוש להתנהגותי
עוד נדבך במבנה האישיותי
חוסף עוד טפח ממהותי

אז תתנו לי לאום של  מוסר וקודש, מוסר וקודש, זה הכי טוב בשבילי

אז תתנו לקדש את המקום ואת החודש

להביא את המוסר

לרמה הי גבוהה שאפשר

להפוך חול לקודש

עול תורה זה החופש

לחבר אתמול עם המחר

להמיס את העולם המנוכר

לחבר אל האחד המחובר

עכשיו תורה נתתי לכם, לעתיד לבא חיים אני נותן לכם

(שמונה קבצים קובץ ח פיסקה פא הרב קוק)
ההבדל בין דברי קדושה לדברים בטלים הוא רק יחושי, לפי השקפתנו המוגבלה. אפשר לה לההשקפה שתתעלה עד כדי הכרה וציור פנימי של מקומן של כל הדברים, אל תהי מפליג לכל דבר, שאין לך דבר שאין לו מקום. כשיגדל הכח של כבוד הבריות, כשהאל תהי בז לכל אדם ימצא את מקומו האמתי בחיים, אז ימצאו גם כן כל הדברים את מקומם, וכל הדברים הבטלים יתעלו, יצאו מכלל ארור, ויבאו לכלל ברוך. יסוד השי"ח, מדתו של יצחק, העומדת למעלה גם ממדרגת שי"ר, שהוא יסוד התגלות קדושת ישראל, שי"ר אל, שכל, יכולת, רצון, שהוא למעלה מזמ"ר, החובק רק את ההמשכות של השיר, ולא את עוצם מקוריותו, במקום שכל בא זכרון, במקום יכולת באה מחשבה, במקום רצון אדיר, הממולא אור השכל והיכולת המוחלטה, בא רצון קלוש, שהוא מתחיה רק מהשפעת הזכרון, של העבר, והציור לחשוב על דבר אידיאלי היכולת, בתשות כח, באפס כל גבורה להגשימם, להוציאם אל הפועל. אבל גם הרצון הוא רק סעיף קטן מעז החיים כולו, והעתיד הולך לקראת התהוות החיים בשלימותם, בהתעלות כל החול אל הקודש, כל הבטל אל הנשגב והמרומם מאד. עכשיו תורה נתתי לכם, לעתיד לבא חיים אני נותן לכם. זהו יסוד שי"ח, שכל, יכולת, חיים, מכל מלמדי השכלתי כי עדותיך שיחה לי. אבל ההדרכה אל מעלה רוממה זו היא בנצירת הדרך המכשיר, המבדיל בין הטוב ובין הרע, שהוא מרומם ומשגב את האור החי, השבוי במעמק הרע, ומשלב הכל אל הטוב. מכל ארח רע כלאתי רגלי למען אשמר דברך, ממשפטיך לא סרתי כי אתה הורתני.

אהבת תורה

ואז לפתע בין אמירת קורבנות לפסוקי דזמרה

(כמו גשר על פני מים גועשים – רוצה לקפוץ פנימה
זה נבנה לאט בשקט - מים שקטים זורמים לאט)
אז לפתע בין קורבנות לפסוקי דזמרה
מכה כך לפתע
פורץ זורם בכל עוקרי
ואני רוצה להקיף את כל הידע
בראשי מתרוצצות מחשבותי.
במה לאחוז? במה להתחיל?
תורה, משנה, הלכה ואמונה כולם קוראים אלי
חגים כמו להקת דבורים זימזומם קורע את אוזניי
עומד כמו ילד מול שולחן עמוס ממתקים
איזה לקחת קודם ואיזה בכיסים

וכשקופצים למים אז מצטננים
ההתלהבות שוכחת מתחלשים המצברים
עד לפעם הבא, שוב תתעורר האהבה
שוב תבער בי התשוקה

כשלצידי יושב חבר אוחז בסוגיה
לומדים יחדיו חצי שעה טרם התפילה
הוא שואל אני עונה בסבלנות
מתמלא אני בכל כולי במתיקות

על משכבי סיכום יומי
לא הגעתי אף לחצי תאוותי
האם מחר איישם את התשוקה
כיצד אחבר לעמל יומי את התורה

על קוצים
דברים עומדים תלויים
לאן ילכו,  כיצד  יהיו פני הדברים
אוי
האשה ושלושת הילדים
אוצר זה  יש לי, כיצד אשמור עליו
איך לא יחמוק מבין אצבעותיי
מפה מלאה מחיקות וסירטוטים
לאן ילכו, איך יהיו פני הדברים
חב אני הודיה גדולה לבורא עולם
על השפע שהשפיע על עבדו  הקטן
רוצה להיות אוצרך
אותו  תרצי לשמור קרוב קרוב
תפילתי שאזכה להוסיף טוב על טוב
רק המפתח לתיבה keep on  falling
and I'm  a long silence
 (שתיקה ארוכה)
מדוע אני כאן במקום לעסוק במילים, בשירה
אותיות פורחות באוויר כמו פרפרים
איזה אבסורד שאהבתי היא למילה
ומולך אני שתיקה גדולה
והכאב  שלך אין לו  בית אין לו מנוחה
...איזה מן אדם אתה?

תעתוע
תעתוע
ערן צור
מילים ולחן: ערן צור
פרפרים שוב חגים בתמונה
פרפרים מבשרים אהבה
שלי ושלך עומדים במטבח
פתאום את אומרת חבק
וקיר השתיקה מתפרק

פרפרי תעתוע, פרפרי השיגוע
היו שם תמונות שלי ושלך
ועכשיו הפרפר שוב ברח

הצבעים שוב חיים בתמונה
הצבעים - צבעי אהבה
כחול ואדום, ירוק וכתום
אך פתאום מתכהים הצבעים
פתאום מתקרבים עננים

ענני תעתוע - ענני השיגוע
תמונה בחלום שלי ושלך
ועכשיו הפרפר נעלם.

עכשיו תשמעי את איך שאצעק
אני אוהב אותך