יום רביעי, 23 במאי 2012

לחוות את הזמנים הירהורים בעיקבות ספירת העומר ובכלל על הזמנים

לחוות את הזמנים
לבנות כלים שיכילו את האור
לבנות קומה – שתקבל את הקדושה
להתכונן לבוא היום שלא יחלוף כאילו לא היה
נכנס מאוזן אחת יוצא חיש מהר מן השנייה
לאחוז ברגע לצרוב אותו בנשמה
לחיות לתת נקודת אמת שתמלא השעה את ייעודה
לגלות שם ה' בתוכי

להשרות שכינה

חסידים הראשונים היו שוהים שעה אחת ומתפללים כדי שיכוונו את לבם למקום (ברכות ה, א)

זה מתחיל בשלושת התפילות ביום שמפגישות אותי בזמנים שונים ביום ומצבי נפש שונים (א)
ממשיך ביום השבת (ב)
ומתבטא בעוצמה בחגים (ג).

קודם לחג השבועות ישנו תהליך של ספירה 50 יום, לכל יום אמורים  מקובלים יש ספירה - יש עניין מיוחד משלו. עולים במעלות קומה אחר קומה עד שמגיעים למעלת קבלת התורה. 

בהיותי בישיבה חייתי את התהליך מתוך חממת התורה ומתוך חדווה והתלהבות לא הטריד אותי כל כך עניין חווית הזמנים.
אך משעזבתי את החממה ואני נאבק בשחיקה הרוחנית ביום-יום – כל זמן מהזמנים שמגיע מנסה אני להתכונן אליו (לפחות בתכנון להתכונן גם אם בפועל לעיתים קרובות – מבזבז את זמני מול המרקע) לבנות קומה רוחנית, כלים שיוכלו להכיל את האור את הקדושה שמביא אתו הזמן והמועד, כך שלאחר שהמועד חלף ארגיש שחווית משהוא, אפילו אם הוא אחד חלקי מאה מהפנטנציאל, ארגיש שעשיתי שינוי בתוכי התקדמתי בעבודת ה' שלי.

בתרבות של ריצה החדש/הדבר הכי הכי שבא בתור מבלי עצירה להתבוננות ושימת לב לרגע להווה, האם אתם מפתחים שיטות שונות לחוות את הזמן?


(א)   עין איה על ברכות ד ב : בשלושת התפילות ביום:   "אלו השלש לשונות, עמידה, שיחה, פגיעה, מכוונות הנה נגד שלשה ענינים חלוקים שבאים מתועלת התפילה בעבודת ד' יתברך". http://he.wikisource.org/wiki/%D7%A2%D7%99%D7%9F_%D7%90%D7%99%D7%94_%D7%A2%D7%9C_%D7%91%D7%A8%D7%9B%D7%95%D7%AA_%D7%93_%D7%91

(ב)    ממשיך ביום השבת:  מאמרי הראי"ה – השבת :ו"באמת הבט נא אל הפעולות שכל עדת ישראל כולה תפעל ביום השבת: התפלה, הקידוש, הסעודותמה רב כח השיווי הנפלא הזה להרשים אהבת משפחה בקרב העם הגדול הזה." http://he.wikisource.org/wiki/%D7%9E%D7%90%D7%9E%D7%A8%D7%99_%D7%94%D7%A8%D7%90%D7%99%D7%94_-_%D7%94%D7%A9%D7%91%D7%AA
(ג)      ומתבטא בעוצמה בחגים
מאמרי הראי"ה – תקופת השנה:
" הננו חשים את החליפות של הזמנים על ידי הסימנים אשר נסתמנו בהם חלקי הזמן על פי הטבע ועל פי התורה. כשאנו עוברים מפרק לפרק בפרקי הזמן כמו משנה לשנה, אנו חשים בקרבנו תופעה של חידוש ; הלך חלק מהחיים שלנו ונעשה עבר מסויים, והננו מתעתדים לקבל חלק חדש של חיים בתור עתיד".
.
http://he.wikisource.org/wiki/%D7%9E%D7%90%D7%9E%D7%A8%D7%99_%D7%94%D7%A8%D7%90%D7%99%D7%94_-_%D7%AA%D7%A7%D7%95%D7%A4%D7%AA_%D7%94%D7%A9%D7%A0%D7%94

יום שני, 21 במאי 2012

..וקנה לך חבר


בשטף הימים כמיה למפגש
לשבת עם כוס קפה או בקבוק בירה לידך חבר
לשבת יחד, ולדבר ולדבר.
פעם עם זה ופעם עם אחר
כמה קשה ביום-יום לשמור על קשר

שלא יישארו (רק ) תמונות באלבום
שלא יהיו זיכרון מתמול שלשום
ונוספה למשוואה האישה – חצי מפגש איתה
חבר קשרתי אותך קשר של חיים
צללנו יחדיו לעומקי עומקים
את כל זה לא ניתן לזרוק
את כל זה לא ארצה למחוק

החיים חולפים, החש אתה כמותי
מבקש איתך שאפגוש גם אותי

old friend

אני זוכר את השנה אחרי התיכון שנפרדתי מכה מחברי הטובים והשיר  old friend ליווה אותי חזק מאוד
לא ידעתי איך להתמוד עם הפרידה מחברים שהיו כל כך חלק מחיי.
בחיי הנישואין יש השלמה רבה של אישיותי אך יש צד בי שאיננו מתמלא מהחצי השני שלי - אישתי וזקוק אני לחבר. הבעיה היא הקושי הגדול בשמירה על קשר עם חברים בלב ובנפש שהמרחק ואוטוסטרדת החיים מקשיים מאוד.
האם זה מטריד גם אתכם?





Old friends, old friends,
Sat on their park bench like bookends
A newspaper blown through the grass
Falls on the round toes
of the high shoes of the old friends

Old friends, winter companions, the old men
Lost in their overcoats, waiting for the sun
The sounds of the city sifting through trees
Settles like dust on the shoulders of the old friends.

Can you imagine us years from today,
Sharing a park bench quietly
How terribly strange to be seventy

Old friends, memory brushes the same years,
Silently sharing the same fears

Time it was and what a time it was,
A time of innocence, a time of confidences,
Long ago it must be,
I have a photograph,
Preserve your memories,
They’re all that’s left you...
Paul Simon