אז אל תתנו לי דת כמו של פעם (הירהורים בעקבותיו השיר
דת כמו של פעם של ירון בן-עמי)
רק להיות עבד ונתין
העושה מצוות המפקד ולא מבין
ומקבל עלי את כל הדין
אז אל תתנו לי דת כמו של פעם, דת כמו של פעם, זה לא מספיק
טוב בשבילי
גונב, פוגע ורוצח מיד רץ אוחז בקרנות מזבח
אחרים במקום עצמו זובח
חש בעל הבית כשהוא אך אורח
במשפחה כל הזמן נובח
האישה בוכה רוצה היא לשוחח
אז אל תתנו לי דת כמו של פעם, דת כמו של פעם, זה לא מספיק
טוב בשבילי
מנותק מארץ ועולםמסוגר בארבע קירות אולם
בלי מלכות סמכות ועם
בודד נודד מושפל ותם
אז אל תתנו לי דת כמו של פעם, דת כמו של פעם, זה לא מספיק
טוב בשבילי
כי דת היא לא דרכיבעבר לא רוצה להיות תקוע
אלה רק עומד ניצב נטוע
מביט אל העתיד מפוקח מלא חזון
למהלך של עם שהולך להתפשט אל ההמון
אז תתנו לי לאום של מוסר וקודש, מוסר וקודש, זה הכי טוב בשבילי
אז תתנו לקדש את המקום ואת החודש
רוצה להתחבר לעומק
שעל לחיי יעלה הסומק
שבליבי יואץ הדופק
כשאני בונה לי אופק
בתוכן ויעוד עוסק
לעולמות עליונים נוסק
מודד עוד מידה בנפשי
מוסיף עוד ליטוש להתנהגותי
עוד נדבך במבנה האישיותי
חוסף עוד טפח ממהותי
אז תתנו לי לאום של
מוסר וקודש, מוסר וקודש, זה הכי טוב בשבילי
אז תתנו לקדש את המקום ואת החודש
להביא את המוסר
לרמה הי גבוהה שאפשר
להפוך חול לקודש
עול תורה זה החופש
לחבר אתמול עם המחר
להמיס את העולם המנוכר
לחבר אל האחד המחובר
עכשיו תורה נתתי
לכם, לעתיד לבא חיים אני נותן לכם
(שמונה קבצים קובץ ח פיסקה פא הרב קוק)ההבדל בין דברי קדושה לדברים בטלים הוא רק יחושי, לפי השקפתנו המוגבלה. אפשר לה לההשקפה שתתעלה עד כדי הכרה וציור פנימי של מקומן של כל הדברים, אל תהי מפליג לכל דבר, שאין לך דבר שאין לו מקום. כשיגדל הכח של כבוד הבריות, כשהאל תהי בז לכל אדם ימצא את מקומו האמתי בחיים, אז ימצאו גם כן כל הדברים את מקומם, וכל הדברים הבטלים יתעלו, יצאו מכלל ארור, ויבאו לכלל ברוך. יסוד השי"ח, מדתו של יצחק, העומדת למעלה גם ממדרגת שי"ר, שהוא יסוד התגלות קדושת ישראל, שי"ר אל, שכל, יכולת, רצון, שהוא למעלה מזמ"ר, החובק רק את ההמשכות של השיר, ולא את עוצם מקוריותו, במקום שכל בא זכרון, במקום יכולת באה מחשבה, במקום רצון אדיר, הממולא אור השכל והיכולת המוחלטה, בא רצון קלוש, שהוא מתחיה רק מהשפעת הזכרון, של העבר, והציור לחשוב על דבר אידיאלי היכולת, בתשות כח, באפס כל גבורה להגשימם, להוציאם אל הפועל. אבל גם הרצון הוא רק סעיף קטן מעז החיים כולו, והעתיד הולך לקראת התהוות החיים בשלימותם, בהתעלות כל החול אל הקודש, כל הבטל אל הנשגב והמרומם מאד. עכשיו תורה נתתי לכם, לעתיד לבא חיים אני נותן לכם. זהו יסוד שי"ח, שכל, יכולת, חיים, מכל מלמדי השכלתי כי עדותיך שיחה לי. אבל ההדרכה אל מעלה רוממה זו היא בנצירת הדרך המכשיר, המבדיל בין הטוב ובין הרע, שהוא מרומם ומשגב את האור החי, השבוי במעמק הרע, ומשלב הכל אל הטוב. מכל ארח רע כלאתי רגלי למען אשמר דברך, ממשפטיך לא סרתי כי אתה הורתני.
אם אני מבין נכון, החיבור מתחיל כאשר בני האדם לא יבוזו לכל דבר שאינם מבינים, ויתחולל בהם הרצון להבין כל דבר.
השבמחקוהנה קבוצת המפגשים, כך אני מבין, עוסקים בניסיון להבין, ולא תמיד הם מבינים את המוסר. אין בה בוז, אלא רצון להבין, והנה יש קושי להסביר.
האין אם כך להתאמץ ולהסביר את ההגיון כך שיבינו?
טל, לא חשתי בבוז כששמעתי את המשפט "דת כמו של פעם"
מחקהדברים שכתבתי נכתבו רק כמחשבות מה המשפט "דת כמו של פעם" מעוררים אצלי, ולא כהתרסה לשיר המקורי וכך גם כתבתי בכותרת הירהורים בעיקבות ולא כנגד.
בהיותי חבר במפגשים יש בי רצון עז להסביר ולהתאמץ,
האם מה שכתבתי יכול לשמש איזה פתיח להסבר?
אז תנו לי דעת חדשה לא כמו פעם
מחקא.ש זה חלק מהכוונה כמו שהבאתי מהרב קוק לעתיד חיים אני נותן לכם
השבמחקמקריאה ראשונה בשיר עולות לי שתי מחשבות:
השבמחקהאחת, לא רק דת-כמו-של-פעם נמאסה עליך, אלא גם דת-כדהיום. אני מבין ומזדהה.
השניה, הלחן הותיק של השיר (המגיעה מאמריקא, אבל הריב"ג יוכל לדייק עוד מהיכן בדיוק) מתאים למילים החדשות שלך בערך כמו הסוף של די-דיינו בהגדה.
אורי :
השבמחק1.דת כהיום לא נמאסה על אלא היא רק שלב - הכרחי (הייתי צריך לכתוב את המילה הזאת 3 פעמים עד שכתבתי נכון) לקראת הבאות.
2. לא הייתה מטרה להיצמד אל הלחן כלל וכלל!
מוטי -
השבמחקהמפתח בשירך, לפי הניתוח שלי, נמצא בבית הראשון:
"רק להיות עבד ונתין
העושׂה מצוות המפקד ולא מבין
ומקבל עלי את כל הדין"
אני מפרש את הדברים ביחס להלכה. האם מותר לך, על דעת עצמך, לפסוק לעצמך ולבני/ות ביתך הלכה.
לי אישית בהחלט לא מספיק לעשׂות מצוות המפקד ולקבל עלי את כל הדין בחינת עבד ונתין. מבחינה הלכתית אני בן-חורין, הפוסק לעצמי ולביתי.
הצעתי לך היא, אפוא, היא להקדיש זמן להתבוננות באורח חייך, להבין מהן המצוות, העדות והמנהגים החשובים והמשמעותיים ביותר לגביך, ולרכז בהם את הכוונה והרצון. בו בזמן, אפשר לשחרר מעט מאחיזתן של אלה שאינן משמעותיות או חשובות במיוחד (רק אתה יודע מה שייך לאיזו קבוצה).
מה דעתך?
אורי,
השבמחק(מוך ראיה ממה שלמדתי בתורת הרב קוק)
עיניין העבד והנתין מכוון לצורת עבודה מיראה, אשר הינה רק הבסיס לעבודה מאבה שבה הרצון ויראת הרוממות הם המניעים לעשיה ולא הפחד ויראת העונש - המשתק את החיים.
עבודה מיראה התאימה לזמן הגלות , שם היה על היהודי להצתמצם לד אמותיו רק לשמור על כמות חמצן מספקת בכדי להתקיים.
עתה בחזרתנו לארצנו - עתה שמטולת עלינו להקים ממלכת כוהנים עלינו להתחבר אל כל החיים עלינו לפרוש כפים לכל צורת החיים - על כן יש להתעלות מצורת העבודה מיראה ולבנות על גבה עבודה מאהבה - זה החופש שאליו אני כמהה
בעינין לקיחת מה שבא לי - הגישה היא שאני עובד אצל הקב"ה ולא הוא אצלי ועל כן כל מה שהוא ציווה עלי לקיים, כמובן שיש דברים שיותר קרובים לנפשי ויותר יהיו אתעסק בהם אך השאיפה היא לקיים הכל.
עוד נקודה: אני רק טבעת אחת משרשרת הדורות אין אני מחליט להויד מהשרשרת מה שמתחשק לי ומשנה אותה כראות עייני - יש דרך לשנות והיא ע"י כלל ישראל.
כמובן שאני בונה את הבית שלי יחד עם אישתי אך שאיפתי היא להיצמד כמה שיותר לרצון ה' וזאת ע"י פסיקת "עשה לך רב" וע"י תפילות שיעזור לי הקב"ה לכוון לדעתו/לרצונו.
מוטי -
השבמחקתשובתך מתחמקת בעיני.
אתה אולי עובד אצל רבש"ע, אבל את הוראות השימוש אתה מקבל מבני-אדם כמוך וכמוני.
מתי תפרוק את עוּלם?
אינני מנסה לחמוק מתשובה.
השבמחקהחופש שלי איננו לפרוק עולי משמיעה לרבני- עשה לך רב הינו יסוד חשוב ביהדות - הוא מעביר המסורת יש לרב רוח הקודש - המסייעת לו להעביר את דברי ה'.
בכדי לפסוק בעצמך עליך לקבל הדרכה מאדם הגדול ממך ורק אז לצאת לדרך שלך שהיא רצו ושוב שלך אל רבך וממנו.
אני עושה לי רב כי הוא אמון על העברת המסורת ועל הבנת דברי ה' - עלי מוטל לשאול לתהות וחקור על דברי הרב וכך לגבש לי דרך בעבודת ה'.
אני איני פרט אלא חלק מעם ופעל בתוך מסגרת לאומית ועל דרכי הפרטית מחוברת ע"י הקשר לרב לכלל האומה.
לרב יש רוח הקודש? מעצם הגדרה? באמת? רק בזכות זה שעבר כמה מבחנים ברבנות? אני מודה שאני מאוכזב מדבריך.
השבמחק"ותורה יבקשו מפיהו כי מלאך ד' צבאות הוא, אם דומה הרב למלאך ד' צבאות תורה יבקשו מפיהו ואם לאו אל יבקשו תורה מפיהו". (חגיגה טו ע"ב.)
השבמחקלרב אין רוח הקודש מעצם ההגדרה ולא כי עשה מבחנים,
לרב יש רוח הקודש מעצם עבודתו הבלתי פוסקת על מידותיו מתוך יניקה ארוכה/מעמיקה/מחוברת להתורה ולעבודת ה'.
כשאני מביט על הרב אני צריך לשאול את עצמי: האם אני חש שהוא אדם יותר טוב, יותר מתוקן, יותר מכוון לרצון ה' ואזי אני עושה אותו לרב שלי - שממנו אני רוצה לשמוע הדרכות בעבודת ה'
- זאת תגובתי אך שאלתי את הרב שלי והא כתב לי כך:
ראה נא, שים לב כי עיקר חיציו מכוונים אל "הרבנים", אל עצם זה זה שיש בעולמך סמכות ה"שולטת" בך.
הוא בעצם צודק - לפי תפיסתו. זה גם לא חדש - באדר היקר הרב מאריך לתאר כי יש חלק בכפירה שמנסה לערער את סמכות החכמים על ידי שהוא מנסה לגלות בהם דופי וכך לערער את מסורת התורה שבעל פה.
אביא בקצרה את דברי הרב שם ועוד תוספת.
יש בידינו כלל גדול בהוראה: כל הוראת בית דין שלא התקבלה על ידי "הסכמת הגוי כולו", אינה מחייבת לדורות. הרב נוקט את הדוגמה של חרם דרבינו גרשם שבמקום שפשט הוא מחייב ובמקום שלא פשט אין הוא מחייב. כלומר - לאומה יש סוג של "אינטואיציה", מה מתאים לרוחה ולאופייה ומה אינו מתאים, ואם כן - לא גדולתו של החכם וסמכותו היא המחייבת אלא העובדה שהאומה קבלה זאת על עצמה. אגב, ישנן כמה הלכות שהעם גופו יזם אותן - "קבלו על עצמם תפילת ערבית כחובה" "בנות ישראל קבלו על עצמן לשבת שבעה נקיים אפילו על טיפת דם כחרדל" - ורק מתוך כך נקבעו כהלכה לכלל הדורות. מכאן שהסמכות נמצאת בתוכנו. בתוך כך יש להדגיש כי תלמידי חכמים, לא רק בבקיאותם, אלא בהיותם חיים תורה, הביאו לידי שכלול גדול את האישיות הישראלית שלהם כך שהם מצליחים לכוון לאינטואיציה הפנימית של האומה ולחדש חידושים המתקבלים על דעתה רוחה ונפשה.
ביתר ביאור: גם אם היתה התורה מקצוע ככל המקצועות, הרי ברור כי ישנם מומחים, ואף אחד לא יבנה בית מתוך התייעצות עם עצמו ולא יזדקק למהנדס ואדריכל מקצועיים. זו שטות גמורה. אולם התורה אינה כשאר מקצועות. התורה עניינה לא להורות מה לעשות אלא להורות את מהות החיים ומשמעותם, כיווני הצמיחה וההתפתחות, שאינם באים כרעם ביום בהיר לעולמו של אדם, אלא מתפתחים בעומק מתוך דיאלוג מתמיד בין ישראל לקב"ה במהלך ההסיטוריה. את התורה חיים לא מקיימים. ועל כן, כאותו מסלול שיש המתקדמים בו יותר מאחרים, והאחרונים צועדים בעקבותיהם של הראשונים - אנשים טובים באמצע הדרך - כך אנו צועדים בעקבות מי שהביע בחייו את המשמעות הזו של תורה, את עומקה של תורה ועוצמתה הרוחנית והמעשית. אלו רבותינו. לא אנשי גלימה אימתניים, אלא אנשי רוח ומעש, חסד ואחריות, מסירות וטוב לב - "קיים זה מה שכתוב בזה". "כמה טפשים אותם אנשים שקמים בפני ספר תורה ובפני אדם גדול אינם קמים".
עוד אוסיף. בעיני אחינו החילוניים, המצוות והעבירות אינן אלא חוקה, חוקה וכללי ענישה. "מותר לכם לעשות בשבת כך וכך?" הם שואלים אותנו. אך זה לא "לנו", זה לכולם. עבירות אינן עבירה על החוק, אלא סתירת המציאות, ומצווה אינה קיום החוק, אלא קיום העולם. ובלשונו של הרב בזרעונים "מעשי יצירה". את זאת קשה להם להבין בשלב זה. בכל זאת אסור להרפות מלנסות להסביר שלפחות כך אתה מתבונן על כך. כשאנו אומרים "הביט בתורה וברא את העולם" אנו מבקשים לומר שהעולם הזה כולו, על כל בריותיו, נושא בעצם קיומו משמעות מוסרית ורוחנית, וכל חיינו אינם אלא מהלך אחד גדול של ניסיון לגלותם ולהוציאם לאור. לעשות את העולם למה שהוא ראוי להיות. התורה כולה מכוונת לכך.
נו שויין. אז אני כופר שלא מבין בשלב זה (איך אני אוהב התנשׂאות של דוסים, תענוג פשוט).
השבמחקאבל דעה בכל זאת יש לי, והיא שאתה רק עבד ונתין, העושׂה מצוות המפקד ולא מבין
ומקבל עליך את כל הדין. זה כנראה כן מספיק טוב בשבילך.
את תשובתו של הרב, כפי שהבאתיה, אינני קונה אפילו בחינם. לדידי היא גיבוב דברים שמשמעותו היחידה היא "עשׂה ואל תחשוב", עטוף בניבים ובציטוטים. שוב, אני מאוכזב.
והנה משהו שאני מקוה שתצליח אתה להבין, אפילו בשלב זה.
כל עוד לא תאכל בביתי ומכלי, לא נהיה חברים לעולם. וההפסד כאן לא רק שלי.
אורי עשיתי טעות, בדרך הדיון (טעות של צעירים) נסחפתי בלהט הדיון מבלי לשיב לב לסגנון ולדרך ההתבטאות, לא הייתי צריך להביא את תשובת הרב שנכתב אלי,
מחקלא יודע לאן להמשיך מכאן, אקח כמה ימים של הפסקה לארגן עצמי מחדש.